פסק-דין בתיק ת"ק 6516-01-11

1.         הנתבעת הינה חברה לניהול תיקי השקעות ובין התובע ובין הנתבעת נכרת בסוף דצמבר 2007 הסכם לטובת שיווק וגיוס לקוחות לניהול תיקים  אצל הנתבעת.

            בהסכם זה, התחייבה הנתבעת לשלם לתובע 50% מדמי הניהול שייגבו מהלקוח ו-12% מהעמלות שתקבל הנתבעת כתוצאה מפעילותו של אותו לקוח.

            בהמשך לעריכת ההסכם, העביר התובע לקוח לידי הנתבעת (שמו של הלקוח נזכר בסעיף 3 לכתב ההגנה ואין בדעתי לנקוב בשמו מפאת הגנת פרטיותו של אותו לקוח וייקרא להלן:"הלקוח")  והנתבעת יצרה קשר עם אותו לקוח ואף החתימה אותו על טפסי ניהול תיקים.

            תביעה זו הוגשה על ידי התובע נגד הנתבעת, בטענה שהנתבעת לא עמדה בתנאי ההסכם ולאור הפרת ההסכם, סבור התובע כי מגיע לו מהנתבעת סך של 31,900 ש"ח וכמו כן, ביקש מבית המשפט לחייב הנתבעת להציג בפניו תדפיס על פעילות הלקוח ולהצדקת תביעתו, מעלה התובע - בין היתר- הטענות הבאות:

            א.         במהלך חודשי אפריל - אוקטובר 2008 העבירה הנתבעת לידי התובע סך של 7,453 ש"ח (ללא מע"מ), כלומר, ממוצע חודשי של 1,067.70 ש"ח והחל מחודש אוקטובר ועד יום הגשת התביעה - לא שילמה הנתבעת לתובע אף סכום נוסף בגין פעילות הלקוח.

                        לפניותיו של התובע בנדון דנן, נענה הוא על ידי הנתבעת, שאין היא מנהלת יותר את תיק הלקוח.

            ב.         הנתבעת אינה מוכנה להציג בפני התובע את תדפיס פעולות הלקוח ולכן, אין התובע יכול לדעת את היקף העמלות שקיבלה הנתבעת מפעילות הלקוח.

2.         הנתבעת סבורה, שיש לדחות את תביעת התובע, תוך העלאת הטענות הבאות:

            א.         לאור הבטחות התובע לגייס לקוחות רבים עבור הנתבעת, נענתה הנתבעת לבקשת התובע ולפנים משורת הדין שילמה לו מקדמה בסך של 11,334 ש"ח על חשבון תקבולים שישולמו לתובע בהתאם לגיוסיו.

                        בין התובע ובין הנתבעת לא נערך הסכם כתוב, אך הנתבעת מאשרת את העובדה, שהתובע גייס לקוח אחד בלבד בעל הון מזערי וסך העמלות שקיבלה הנתבעת עבור הלקוח הוא 72,761 ש"ח כולל מע"מ.

                        משכך, זכאי היה התובע לקבל עמלה בגובה של 8% מסכום זה, קרי סך של 5,820 ש"ח ובפועל קיבל התובע מקדמה ע"ס של 11,334 ש"ח ומכאן, שבעצם שולם לתובע סכום עודף של 5,514 ש"ח.

                        עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת, שלא נערך בין התובע ובין הנתבעת הסכם כתוב והעמלה אותה היא משלמת לסוכניה היא 8% ולא 12%.

                        עם זאת, מציינת הנתבעת שגם אם תקבל את טענת התובע, שעליו לקבל 12%, הרי שגם כך עולה שהיה על התובע לקבל סכום של 8,713 ש"ח (ולא 8,695 ש"ח, כפי שנכתב בסעיף 5 לכתב ההגנה) ואם התובע קיבל מקדמה בסך של 11,334 ש"ח אזי גם כך הוא קיבל סך של 2,621 ש"ח מעל המגיע לו.

            ב.         הנתבעת פנתה אל התובע להשיב לה את הסכום העודף, אך התובע לא נענה לדרישה זו.

3.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות שבתיק זה, הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות - זאת מן הנימוקים הבאים:

            א.         טענת התובע, על כי קיים מסמך המדבר על 12% מהעמלות ולא על 8% (עמ' 1 לפ', ש' 14) הפכה ללא רלוונטית, מאחר ובין כך ובין כך, לא הוכיח התובע הסכומים מהם עליו לקבל אחוז זה או אחר.

                        התובע ביקש בתביעה זו, לחייב את הנתבעת לשלם לו בגין החלק היחסי של העמלות עד למועד הפסקת התשלום ובהתאם לרשימת נוסחה כפי שחישב בכתב התביעה הגיע התובע למסקנה, שמגיע לו סך של 32,111 ש"ח, ברם היות והתובע רצה

                          להכניס תביעתו במסגרת הסמכות העניינית של בית משפט זה, צמצם את סכום תביעתו לסך של 31,900 ש"ח.

                        תובע המגיש תביעה חייב לדעת, שעליו להוכיח העובדות הרלוונטיות לתביעה ואת הסעד המבוקש וכיצד סבר התובע שיוכל להוכיח את הסכומים שנרשמו כך בכתב התביעה, מבלי שתהא לא ראיה כלשהי להוכחת הסכום הנתבע?